שעה לפני הסליחות הראשונות, הרב שלומי העלה סטטוס שנכתב בערך ככה: "הערב הסליחות הראשונות, תחשבו איך היינו קורעים שערי שמיים בבכיות נוראות ובכוונה עצומה אם היינו רואים מה הולך לקרות רק שלושה שבועות אחרי ראש השנה".

חייבים להודות, שבשנה שעברה – נכשלנו: באמת השתדלנו, באמת התחננו לסליחה ומחילה מה' – אבל בטוח שהיינו מסוגלים ליותר. בוודאי שיש הרבה סיבות – ארציות ושמימיות, לשנה המורכבת שעברה עלינו. אבל וודאי שאחת מהן קשורה לקשר שלנו עם הקב"ה – לתפילה.

השנה אנחנו הרבה פחות תמימים, הרבה יותר מפוכחים, מחלחלת בנו ההבנה שבאמת בימים הללו נפתחים ספרי חיים וספרי מתים, על כל אחד מאיתנו בפרט ועלינו כציבור, כישיבה, כעם, מוטלת האחריות לקרוע שערי שמיים כדי שהשפל העמוק ביותר שנגלה לעיננו בשנה שעברה ייהפך בעזרת ה' לשיא הכי גבוה בעולם.

 

שנת תשפ"ד, הייתה מורכבת ועמוסה לכולנו, מסתבר שלכל אחד מאיתנו היה מישהו שהוא "פספס" השנה, מישהו שרצה להיטיב איתו, שרצה שנקשיב לו – אבל לא שמנו לב, לא פתחנו את הלב. הוא נכנס אצלנו בלב למעין "מחילה" – חסרת פתרון ויישוב. הזמן הזה, הוא הזמן שלנו להיזכר באנשים ששכחנו במחילות ליבנו )ואולי גם הם נכנסו למחילת עלבונם?(, ולבקש את סליחתם – עד שיימחלו ויצאו מהמחילה.

בתפילה עמוקה לישועה, לסליחה ולמחילה מהיודע את כל רזי לבנו.

גמר חתימה טובה לנו ולכל עם ישראל!