יוצמ"חים
תשפ"א

קשה לאדם לעמוד מול סוף. מול ההחלטיות הזאת. מול ההבנה הזאת שיש רגע שבו ננעלים השערים, ואין לו אלא לשבת על המדרגות ולבכות. אבל בשעת הנעילה הזו, האדם מבין שמה שנעשה כבר נעשה, ומה שיעשה הוא שחשוב. האדם נולד מחדש. אנחנו חותמים עכשיו שנה. שנה שהייתה מורכבת לנו - כיחידים וכישיבה, ולעולם כולו. שעת הנעילה הזו היא בדיוק הזמן לנעול את השער של השנה החולפת ולצעוד מתוך השנה הזו אל השער של השנה הבאה. השעה הזו היא הזדמנות לתקוות חדשות, לחלומות חדשים, ליצירות חדשות, לתפילות חדשות ולחיים חדשים. את היוצמ"ח הזה בחרנו להקדיש לזכרו של מו"ר הרב עדין, אדם שכל חייו חלם ופעל למען חלומותיו. אדם שרובנו לא הכרנו, אך את שאיפותיו הרבות אנו חווים במלוא עוצמתן גם כעת שהוא כבר איננו. מקווים שתהיה לכולנו שנה מדהימה ומחברת, ושנשמע בה רק בשורות טובות.

מהו האידיאל? יש כזה בכלל? שאלות ברומו של עולם, שאלות שלפעמים כיף להתווכח עליהן ולפעמים ממצים אותן מאוד מהר. עת לחפור ועת פשוט לחיות, ודי לחשוב על דברים מסובכים ומכבידים. לראי"ה הייתה משנה סדורה של אידיאלים. הוא ידע מה הוא רוצה מהעולם, או יותר נכון מה הקב"ה שבשמיים רוצה והוא לא פחד לחשוף לעולם בדיוק את מה שה וא חושב. לא מעט מתנגדים היו לרב, אך הוא המשיך להפיץ את הזוהר של הש"ס הלבן ולחיות אותו . אז זהו שאין. כבר היה. תקופת האידיאלים נגמרה. אין ביצות לייבש. אין כובעי טמבל ומכנסי חאק.י או שתקופת האידיאלים רק התחילה? כשאין לאף אחד מושג מהי הדרך הנכונה לחיות, הטוב הוא מעורפל מיסודו. שני אנשים עברים ניצים, ולכל אחד מהם יש גב חזק של טענות נכונות ואמיתיות . נדמיין שהרב מסתכל עלינו מלמעלה. מציץ בש"ס הלבן ובעולמנו לסירוגין, ומתאים את השקפתו למציאות הנוכחית. מוצא את התורה שלו בהחלטות שאנחנו מפחדים לקבל. שעין אי"ה מתבוננת בנו באהבה . חוץ מנקודת המבט הזו, רצינו שהיוצמ"ח הזה יעסוק גם בישיבה האידיאלית שלנו. עוד מעט אנחנו מתקרבים כבר לשנה שלמה שבה הישיבה היתה במצב לא נורמלי. במצב מוזר ומפולג. אז מוזמנים לקרוא את הפרויקט המיוחד שלנו בגיליון זה - הישיבה האידיאלית - מבחר כותבים מתארים את הדברים המיוחדים שיש בישיבה בצורה האידיאלית שלהם. תודה לכל מי שלקח חלק בפרויקט. תהנו!

לאחר תקופה ארוכה שלא הוצאנו יוצמ"ח אנחנו שמחים ומתרגשים להוציא את יוצמ"ח ביכורים. קודם כל, נושא היוצמ"ח מסמל התחלה, ראשית - ב"ה חזרנו לישיבה לא מזמן אחרי כמעט שנה וחצי של קורונה, בלי קפסולות ומחיצות, כולנו יחד וזה היוצמ"ח הראשון שמתפרסם מאז והראשון השנה שיוצא בזמן שכל המחזורים בישיבה. בנוסף, היוצמ"ח יוצא לקראת שבועות. חמוטל בן זאב מתארת יפה בשירה "זה שבועות" את התחושות העולות מהחג כחג הקציר : "זה שבועות שאני מתפעם מן הטבע / יציר כפותיו של אדם, תפארת בריאה / תן לי לשמור בי אביב, ותן לי עוד רגע / כי חג בלבן תמיד עורר בי תקווה. " שבועות הוא חג המסמל את הקדשת ראשיתו ופסגתו של יציר כפיו של האדם לה'. האדם לוקח את מה שעמל עליו כל השנה בשדהו ונותן את ראשית תבואתו אל המקדש. הביכורים הם שיקוף של כל קשת הרגשות של החקלאי במהלך השנה - תפילה לגשם, פחד מן הקור, דאגה לצמחים, ותקווה מתמדת שיש תמורה לעמלו. לאחר שהאדם עובר את כל אלו ומגיע אל היעד - התבואה המיוחלת, הוא מביא את ראשית התבואה אל ה'. האדם לוקח את כל עמלו מן השנה ומעלה אותו אל הקודש, מעריך ומוקיר את מה שעבר עליו ומכיר בכך שהכל מה' יתברך . גם אנחנו הגענו השנה לשבועות אחרי שנה מורכבת עם תחושות ורגשות רבים. המצב הפוליטי הרעוע במדינה, מגפת הקורונה שב"ה כבר כמעט מאחורינו לגמרי, האסון הקשה במירון, המצב הביטחוני שמחמיר בימים האחרונים.. בתקווה לימים טובים יותר. ב"ה בשבועות זה אנחנו זוכים לחגוג בישיבה. עלינו להודות ולהכיר טובה על כל מה שעבר עלינו השנה, נקדש ונעריך אפילו מעט מן ההתקדמות שלנו השנה, ונקדיש אותה לה'. גם אנחנו זכינו ביוצמ"ח זה שחלק מתלמידי הישיבה חלקו איתנו את הביכורים שלהם ושיתפו אותנו במחשבות שלהם וביצירותיהם הנפלאות. אשריכם!

הדרן, למי שמכיר ומי שלא, הוא קטע מוסיקלי המבוצע בדרך כלל אחרי ההופעה הרשמית. לרוב כבר יורד המופיע מהבמה אך חוזר לאחר דרישת הקהל ומבצע עוד כמה שירים . ההדרן היותר מוכר, הוא ההדרן מהסיום, הדרן עלייך מסכת וכו'... המשותף לשניהם הוא החזרה, שזוהי גם המשמעות המילולית של המילה . בהופעה - החזרה של הזמר לבמה; ובסיום מסכת - החזרה על המסכת והתקווה לחזור עליה שוב ושוב. עברנו שנה מטורפת לחלוטין, מגפה שמנעה מאיתנו להיות בישיבה, סגרים, בידודים וחלקנו אף חלו בקורונה. היינו בישיבה שבועיים, מלא ניילונים בכל מקום ומסכות מעיקות. בנוסף היה גם עוד כמה בחירות, אסונות נוראים, גלי שריפות ובדובדבן שבקצפת -מלחמה בעזה . ועכשיו, אחרי שסוף סוף הכל נגמר והמצב חזר להיות רגיל, כולנו סוחבים את השנה שעברנו, קושי לחזור לשגרה, ללימודים ולמערכת הרגילה. אבל חייבים לחזור לשגרה, אסור לסחוב את השגרה, גם בפן האישי וגם בפן הכללי . הישיבה חייבת לחזור לשגרה, חייבת להדליק את המנועים מחדש. השנה נגמרת עוד ממש רגע, אבל בשביל להתחיל את שנה הבאה בשיא הכוח צריך לחזור כבר מעכשיו. כאשר הזמר עולה בהדרן על הבמה זה בדרך כלל השיא של ההופעה )האמת, אני לא יודע, מעולם לא הייתי בהופעה, סתם וידוי אישי( ההדרן הוא לא סתם חזרה לבמה, זה חזרה בכל הכוח. גם אנחנו, צריכים לחזור בכל הכוח, לתת את הפוש האחרון לפני סוף שנה ולהתחיל את השנה הבאה בהדרן . זו המטרה המרכזית של היוצמ"ח הזה, להחזיר אותנו חזרה להוואי של הישיבה, לאווירה המדהימה שיש פה . ובהצלחה לנו .

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. שכוייח, שבת שלום!