יוצמ"חים
תשע"ו

"זה בורר לו דיין" נראה שהמשפט הזה הוא הפוך לגמרי מהווית ימים נוראים, בהם
לפעמים ההרגשה היא שדיין יחיד עליון כופה את עצמו עלינו בשובנו מהקיץ -
החופשי, הקליל אל ימים ארוכים של חשבון נפש ותשובה, ומשפט מתמשך. ועכשיו,
ארבעים יום כמעט לאחר ששבנו מהקיץ ובסופם של עשרת ימי תשובה אנחנו נעמוד
בכל נדרי וב"מבוקר" במנגינת "אבא" של הרב דני. מול הדיין .
לכבוד תקופה זו, "זמן אלול", נעשה יוצמ"ח, באותה תקווה שיעשה יוצמ"ח גם
לכבוד כל תקופה בה אנו נמצאים בישיבה. ואת אווירת אלול תמצאו מתבטאת
ומגיחה בו, בתוכחות הרבות, בשירים ואפילו בשאלות ששאלנו את מר יאיר לפיד.
אנו )צוות היוצמ"ח( קיווינו שביוצמ"ח תובא הישיבה, בייחוד ישיבת אלול, קיווינו
שתכתבו יותר, בתור ישיבה ובתור אנשים עם עט ביד. אך מה לעשות ליוצמ"ח –
הזה כנראה רובכם כבר לא תיכתבו, ורק אתם תחליטו אם תרצו להכניס ולהיכנס,
כי היוצמ"ח הוא שלנו ושלכם, של הישיבה ולא של צוות מצומצם .

היוצמ"ח הוא תיקון עולם, בעצם קצת, ורק אולי היוצמ"ח הוא ניסיון לתת במה לדברים היפים בישיבה. הישיבה יפה, היוצמ"ח יפה, החיים יפים.

אנחנו נכנסים עמוק עוד יותר לזמן חורף, אל כוסות התה, אדי הבוקר בחלונות הבית מדרש ואל הציפיה לשלג הלבן שמכסה את הכול, נשמע די טוב...

תחנת היציאה הבאה היא רק בפורים וזה נותן הרבה זמן לעצמנו, לתורה ולבכלל. ביוצמ"ח הבא אל פתחנו יש הרב עדין, סיפורים, מאמרים, ביקורות, הרבה שטויות, תורה, לא תורה, עוד שטויות וקצת שירים, טקסטים חסרי שם, טקסטים עם שמות מגניבים וסתם טקסטים. מוזמנים לתקן את היוצמ"ח את העולם ואת מה שעולה על לבבכם ברוכים הצוללים..

היוצמ"ח הזה הוא המאולתר ביותר בתבל
יצא תוך כדי עבודה של מעט מאוד זמן
כדי שיהיה לכם כיף
גוט פורים, גוט פורים
אומרים שבפורים נשרפים כל הדברים הסופיים
והכל נהיה אינסוף אחד גדול
שיהיה לכם רגע אחד של נגיעה בנצח
ושתצליחו להמשיך אורות פורים
לכל השנה כולה
ולכל החיים כולם
ותשתכרו, זה טוב

למילה מקום אין מובן ברור באמת. לכאורה כולנו מבינים למה מתכוונים, אבל כשצריך להסביר הדברים מתחילים להסתבך: האם זה מקום פיזי איפהשהו בעולם? האם חייבים להיות גבולות למקום? האם יש נקודה אחת שהיא ליבו של המקום? מה עם דברים ניידים, מכונית, לדוגמה? ולמה מתכוונים כשמדברים על מקום פנימי, "מקום בנפש"? אולי מקום הוא התוכן שאנחנו מקנים לדברים? לפני שנפנה אל החשיבה, ביקשנו מאנשים לחשוב על המקום שלהם. מקום שהם אוהבים, מקום שנותן להם ישוב הדעת, מקום מרגיע או מסעיר או מיוחד או אישי, וביקשנו מהם לשתף. חוץ מהנושא, אי אפשר להתעלם מהסיום. השמיניסטים נפרדים, החמשושים חוזרים פתאום הביתה. בקשות אחרונות, תהיות, סיכומים ושירים מלאים בתחושות הסיום הקרב, תחושות של דיכאון ושמחה והשלמה והחמצה, וגם מחשבות על החופש ואס"ק סטלני . מקווים שתהנו ותפיקו מהקריאה, ויהי רצון שנצליח בכל מקום בו נהיה שנה הבאה, שננצל את החודשיים הבאים לטובה ושנשמור על עצמנו מפני הבטלה והאיבוד.