יוצמ"חים
תש"ף

יוצמ"ח – במחשבה תחילה. אז במחשבה תחילה, מה זה יוצמ"ח? יוצמ"ח זה ר"ת "ירחון צעירי מקור חיים" וגם, או בעיקר ר"ת של "יכולת צריכת מקור חיים". מה זה אומר "יכולת צריכת מקור חיים"? כאשר צורכים דבר – זה אומר שיש בו 'משהו', כלשהו. בישיבת מקור חיים יש 'משהו', לא בטוח אם זה טוב או רע אבל יש 'משהו'. הישיבה לא מכינה אותך לחיים, היא החיים עצמם (בארבע השנים האלו). דברים נעשים בישיבה, אנשים מבטאים את עצמם ואת מה שיש בהם הם מוציאים בישיבה. הרבה דברים מתרחשים והם באים מצד האנשים ולא מבחוץ. הישיבה נותנת לכל אחד וגם מקבלת מכל אחד – יש קשר הדדי. במקור חיים יש 'משהו', שאפשר לצרוך וליישם. רצוי, שכל אחד יגביר את יכולת הצריכה שלו מהישיבה – זה מוסיף לו ולישיבה. יש גם מרחב גדול בו כל אחד מבטא את עצמו – ויש הרבה במות בישיבה שכל אחד יכול לבטא את היוצמ"ח שלו. אחת מהבמות, היא היוצמ"ח. אז בכבוד, הבמה כולה שלכם…

טוב, בעיקרון מאז היוצמ"ח הקודם עברו כמה דברים.

חוץ מסוכות, מחנ"ג, דחיית המחנ"ג, שבושי"ם למי שרלוונטי, מאה ואחד, ועוד עומד להיות חנוכה. (אמור להיות גם ביגוד ישיבתי לא?). חוץ מאלה גם התחיל זמן חורף (!), וקר- אבל בלי גשם, ועונת הטישויים בגליל התחילה אז תפסיקו לדחוף את זה לשם! י"ט כסלו וגאולת החסידות. ומדי פעם גם מופיע איזה משמר עם שירת יה-אכסוף בדבקות (כמנהג ישיבתנו הקדושה- את שיר השבת המופלא שרים ביום חמישי אבל לא בשבתות...) קיצר, מלא אירועים לא שגרתיים (כולל שגרה, שזה לא שגרתי בישיבה...) מלא HIGHLIGHTים , או - אורות גבוהים בתרגום חופשי. לפעמים האורות הגבוהים האלה הם באמת גבוהים- אנחנו לא מגיעים אליהם, כבר קשה מרוב דברים. אין לנו מושג איך מתמודדים עם זה- אם בכלל. אבל חנוכה הוא חג של אור- אז אולי יהיה לכם קצת פנאי לחשוב מה עושים עם כל האורות הגבוהים.

לצערנו, עבר הרבה זמן מאז שיצא היוצמ"ח האחרון (אורות גבוהים, חנוכה). ניסינו להוציא בט"ו בשבט, אך כנראה שקצת קשה בלי שמיניסטים… ניסינו שוב מיד אחרי פורים, אבל לריבונו של עולם היו תוכניות אחרות. התבשרנו במהלך המסיבה על פטירתו של חברינו האהוב, ידידיה מאיר גוטווירט ז"ל, שנאבק בכל כוחו במחלת הסרטן הנוראית שבסופו של דבר גברה עליו. ידידיה היה גם חבר ועדת יוצמ"ח, והשקיע רבות למענו. גם בחודשים האחרונים כשכבר הרגיש מאוד לא טוב היה שותף לעבודה וסייע רבות בעריכתו. החלטנו להקדיש את היוצמ"ח לזכרו, ולתת לו את השם "מגירה" - השם שידידה הציע ליוצמ"ח האחרון. ניסינו שהיוצמ"ח הזה יהיה מעין 'מגירה' לגעגועינו לידידיה. בנוסף לדברים שנכתבו לזכרו, צירפנו דברים שידידיה כתב בעבר ביוצמ"ח. אנו מקווים שדברים אלו יהיו לעילוי נשמתו ויוכלו במקצת לבטא את הכאב הרב שיש בתוכנו - הן כיחידים והן כישיבה אחת חזקה ומאוחדת. כיממה לאחר מכן, כשכולנו היינו שבורים ומפורקים - התבשרנו גם על כניסתו של הנגיף הידוע לישיבתנו… אנחנו מאחלים רפואה שלמה ומהירה לכל חולי הישיבה ולכל עם ישראל. בעקבות ההתפשטות נאלצנו כולנו להיכנס לבידוד - מה שנותן לכל אחד הרבה זמן לחשוב ולכתוב. ב"ה קיבלנו הרבה חומרים ליוצמ"ח… בשונה מחלוקת הכותרות של יוצמ"ח רגיל, פה חילקנו את החומרים בצורה אחרת, ולאחר החלק שמוקדש לידידיה נמצא חלק שעוסק בבידוד ובחוויותיו (כמובן שיש קטעים שמפורסמים בחלק זה וקשורים גם לידידיה…) עם ישראל כולו (ולמעשה כל העולם) נמצא בסיטואציה מאוד לא פשוטה, ובתוך כל זה, נמצאת הישיבה… הקורונה החליטה שלא לפסוח עלינו וכולנו צריכים להתמודד איתה. מטרתו של היוצמ"ח היא לשתף ביננו את הרגשות שעולים אצל כל אחד ואחד, ולתת לכך במה רצינית וכנה.

"חֶֽסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ" (תהילים פ''ה י''א) הצירוף הזה, חסד ואמת, מוכר לנו מאוד. הוא מופיע לפחות שישים פעמים בתנ''ך, ואפילו בי''ג מידות רחמים: "ה' ה'... ורב חסד ואמת" אבל כשחושבים על זה - הוא אחד הצירופים המוזרים ביותר שיש. כמו אש וקרח, כמו חיים ומוות, כמו סנדלים וגרביים. זה צירוף של שני הפכים מוחלטים שלא מסתדרים ביחד (במיוחד סנדלים וגרביים. ברצינות. חאלס עם זה.) הרי אם למישהו באמת מגיע משהו, לתת לו את זה זה לא חסד. ככה גם להפך, אם אתה עושה חסד עם מישהו, זה לא באמת מגיע לו. זו טובה. אבל אולי זה מה שהפסוק מלמד אותנו. יש נקודת השקה בין האמת לחסד. גם כשאתה עושה חסד זה הדבר האמיתי והנכון לעשות, ולהפך, גם כשאתה מקבל משהו שבאמת מגיע לך, זה חסד, וטוב להודות עליו. אולי זו הסיבה שבשבועות, חג מתן תורה, בו קיבלנו מסיני אמת גדולה ועוצמתית, אנחנו קוראים דווקא את מגילת רות, מגילה הרצופה כולה בחסדים קטנים בין אנשים פרטיים. (משימה - נסו לספור כמה פעמים מופיע השורש ח.ס.ד במגילה. בתקווה שזה יעזור לכם להישאר ערים...) אצל חז''ל הביטוי חסד ואמת הופך ל''חסד של אמת'' שאנחנו מכירים בעיקר בהקשר של לווית המת (האמת שזה שם לכל חסד שחף מנגיעה אישית. עיינו בשל''ה כשתהיו בני ארבעים) החסד הכי אמיתי שאפשר לעשות הוא לתת למישהו שלעולם לא יוכל להחזיר. זה מעורר למחשבה בהקשר של יום הזיכרון שעבר עלינו בחודש הזה, הרי החללים נתנו הכל בשבילנו וכעת אין לנו ממש דרך להשיב להם. בקיצור, מוגש לכם יוצמח חסידי אמיתי, בתקווה שתקראו ותפיקו ממנו תועלת.

לצערנו, זה היוצמ"ח השני השנה שאנו מקדישים לזכרו של חבר יקר שלנו שכבר לא איתנו. בתחילת הקורונה איבדנו את ידידיה, ולפני שבועיים נפטר חברנו האהוב בעז אזולאי ז"ל. בעז היה נער עם עומק ועם עצומות חיים גבוהות. הוא לא ויתר לעצמו והוא הציב לו רף גבוה - בתפילה, בעבודת ה', בלימוד תורה וגם סתם בקשר עם החברים והמשפחה. החלטנו להקדיש את היוצמ"ח הזה לזכרו. ביקשנו ממי שרוצה לשתף על במה זו את תחושותיו ומחשבותיו ואנחנו באמת מודים מאוד לכל מי ששלח חומרים ויצירות למערכת. אחד התפקידים העיקריים של היוצמ"ח הוא לשמש במה לתחושות שקיימות בישיבה ולביטוי האישי של כל אחד ואחד מתלמידיה, והשיתוף שלכם באמת מחזק את כולנו. שם היוצמ"ח הוא "סוף דבר" בעקבות הפסוק בקהלת - "סוֹף דָּבָּר הַכֹּל נִשְׁמָּע אֶת הָּאֱלֹהִים יְרָּא וְׁאֶת מִצְׁוֹתָּיו שְׁמוֹר כִי זֶה כָּל הָּאָּדָּם". אנו נמצאים בתקופה מאוד מבולגנת שמלאה בחוסר וודאות. אולי התקופה הזו היא קריאה לאמונה. הזדמנות אמיתית להשליך את עצמנו על ה' ולהאמין בכל לבנו ש בסוף הדבר הזה נבין את המהלכים שעוברים עלינו. אנו מתפללים שכשם שהקב"ה הביא עלינו את הקורונה, הוא גם יקח אותה במהרה. בנוסף, הביטוי "סוף דבר" מתאים לסוף השנה. סיימנו שנת לימודים עמוסה ומורכבת שנקטעה לה באמצע, אבל בכל אופן - השמיניסטים מסיימים תקופה של ארבע ש נים בישיבה ואנו מאחלים להם בשם כל בית הישיבה בהצלחה גדולה בהמשך.