איום ונורא

הנה הרגע הזה שוב. מרגישים את זה באוויר. תחושה כזאת שהיא גם מלחיצה ומפחידה, אבל שגם מצד שני היא מרגיעה ומנחמת. הרגשה של אימת הדין. לדעת שכרגע אין ממש מה לעשות, רק להתפלל, לצום ולתת צדקה. לדעת שאני נתון לגמרי לחסדיו של ה', ואי אפשר להעביר ממנו את הסמכות. לדעת שהוא קורא אותי כמו ספר ורואה את כל הסודות הכי עמוקים שלי. אבל מצד שני יש בזה גם כמה דברים מנחמים. הידיעה שאין לי מה לעשות ואני סומך רק על ה' ונותן לו לטפל בי ולדאוג לי, היא ידיעה קצת מנחמת ומרגיעה. ויש גם עוד נקודה, שאם שרדת עד יום הכיפור הזה, זה אומר שה' בעצם סלח לך על כל העברות שעשית לפני שנה, ושהוא מחל לך ביום כיפור שעבר. שזה גם כן נקודה מנחמת בכל הבהלה סביב יום הדין.

​

מצד אחד איום ונורא, מצד שני זה יוצמח, ויש כמה הודעות קצרות. שנה טובה לקמפוס החדש שברוך השם נחנך השנה אחרי שנים רבות שחיכינו והתרמנו לו. שנה טובה לכל החמשושים שהצטרפו לישיבה הקדושה שלנו. שנה טובה גם לאור ורהפטיג, אביעד ריינשטיין ושגיא בורנשטיין שהצטרפו אלינו לוועדה. ושנה טובה לכל שאר ישיבת מקור חיים. לשנה טובה תחתמו. שנה טובה

בעז"ה

אז חזרנו, לבסוף. קצת שכחנו שהיינו בבית בגלל המלחמה? אומרים שאחרי החגים יתחדש הכל, הפעם ממש הופתענו. טוב שיש את המקום הקבוע בישיבה. חלקנו שמחנו לחזור, חלקנו פחות ויש כאלה שעדיין לא פה, עוזרים לעם ישראל במה שצריך. צריך להבין את זה: יש בחוץ מלחמה, מלחמה אמיתית עם רובים וכאב, ואף על פי זאת עלינו לראות כיצד אנחנו ממשיכים לחיות. לאו דווקא ממשיכים במובן של "החיים כהרגלם" אלא שאם אנחנו לא מגוייסים בחזית או עוזרים לחקלאות אז מה אנחנו עושים פה? מה? איך זה מתבטא ביום יום שלי? עכשיו כאשר סביבנו יש מה לעשות עולה השאלה הנשאלת תמיד אך הפעם בעוצמה, מה אני עושה פה?! אם תדע לומר זאת לעצמך, (ותדע שיש תשובה, הרי אם לא הייתה תשובה לא היינו פה) אז ימייך יוכלו להיות משמעותיים בהרבה, ממוקדים, ואמיתיים. בהצלחה לכולנו, בנשיאת תפילה לבורא עולם שיושיעינו מכל צר.

לאור הנר

ניצחון. ניצחוןניצחוןניצחון. זה מה שחשוב. לא רק ב.101 גם, אבל לא על זה מדובר. אנחנו מדברים על המלחמה. חשוב לזכור במיוחד בתקופה הזאת ובכללי, שאמנם 101 וכו' אבל יש מלחמה בחוץ ולכן חשוב ממש להקדיש כל דקה מהלימוד להצלחת עם ישראל וחיילי צבא ההגנה לישראל ולשחרור כל השבויים. ולבניין בית המקדש. כי כמו ב101 גם במלחמה אנחנו מגובשים ביחד, ושואפים לטוב ביותר. הלוואי שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו. נתבשרנו גם על פטירת הרב שי גרסון שלימד בישיבה במסירות נפש. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים .

ימי מילואים

מדינת ישראל בעת מלחמה כיום. כמו בכל תקופה כזו, המלחמה מתרחבת נוגעת לכל תחומי החיים שלנו, הפיזיים, הנפשיים, התרבותיים והחברתיים. נרצה לעמוד על אחת מיצירות התרבות שצצו לאחר פרוץ ימי המילואים, השיר "חרבו דרבו". השיר מבטא בפרץ לב מרגש את תחושותיו של כל ישראלי ויהודי כנגד בני העמלק שעמדו עלינו לכלותינו. אנו מאמינים בצדקת דרכנו, ונבוא בדין עם כל מי שתיכנן, כל מי שביצע, כל מי שתמך. רוחנו איתנה, ויש בנו כוח ורוח לעמוד באתגר דורנו ולהשמיד את אויבינו בשם ה' ובשם מדינת ישראל. ביחד ננצח, עם ישראל חי!

יצא סוד

חודש אדר ומלחמה, כמה מדברים על זה, כמה זה נושא נוכח מרוב שזה נושא שלא נוכח. אז נדבר על משהו אחר - סוד. לכל אחד מאיתנו יש סודות. מן הסתם לחלק זה סודות שלא דמיינו, דברים כאלה הזויים שלא היינו מנחשים. אבל לרוב זה סתם סודות, כמו אהבה לאיזה ממתק או ריב עם דמות לא צפויה או תכונה לא בולטת או מאה ואחת דברים שפשוט לא באים לידי ביטוי ביום-יום, ומכיוון שהם כאלה אז ממילא הם גם נקראים כאלו - סודות. אז פורים זה הזמן להוציא גם את הצדדים האלו, שלא באים לידי ביטוי ביום יום, בין אם זה בכוונה להסתיר ובין אם זה סתם, כי החיים גררו אותנו לזה שדברים אלו יהיו סודות. מאחלים שפורים יהיה מלא בגילוי והבנה של עצמנו, של החברים ושל הסביבה שלנו.

תם הטקס

החיים של כולנו מורכבים מטקסים. הרבה פעולות שנעשות לרוב בסדר קבוע. רק שאצלנו – הן לא תמיד חגיגיות אלא לפעמים רגילות וסתמיות. סדר בוקר זה טקס, ארוחת ערב זה טקס ומערך הסעות זה טקס. השנה התווספו לנו לחיים עוד כמה טקסים יותר טעונים וכואבים: קריאה על חללים חדשים, בשורה מאבא שהנה עבר עוד שבוע והוא עדיין במילואים והתנדבויות ספונטניות אצל הזקוקים לתמיכה – שלחלקנו הן חד פעמיות ולחלקנו כבר שגרה. סוף שנה בכלל, וסוף השנה הזו בפרט, הוא זמן לעצור מעט. להתבונן על מהלך חיינו שלפעמים חוזר על עצמו בלולאה אינסופית של פעולות שכל אחת מהן ראויה בפני עצמה לקבל "טקס" אמיתי, כזה שנותן במה, מיקרופון וזרקור וממקד אותנו רק בו. החופש הבעל"ט הוא הזדמנות יפה לעצור את מירוץ החיים ולתת במה לצדדים אחרים בנו, שלא מקבלים מספיק ביטוי עצמי במהלך הלימודים ולשהות בהם, להשתקע בהם ולהצמיח מהם פירות מיוחדים. סוף שנה, הוא גם זמן מצוין להודות לשמינסיטים היוצאים מהוועדה, שהובילו את היוצמ"ח השנה ביד רמה, ישי הרניק, אמיתי דוקוב ומעין הרשקוביץ. תעשו חיל!