יוצמ"חים
תשפ"ד

הנה הרגע הזה שוב. מרגישים את זה באוויר. תחושה כזאת שהיא גם מלחיצה ומפחידה, אבל שגם מצד שני היא מרגיעה ומנחמת. הרגשה של אימת הדין. לדעת שכרגע אין ממש מה לעשות, רק להתפלל, לצום ולתת צדקה. לדעת שאני נתון לגמרי לחסדיו של ה', ואי אפשר להעביר ממנו את הסמכות. לדעת שהוא קורא אותי כמו ספר ורואה את כל הסודות הכי עמוקים שלי. אבל מצד שני יש בזה גם כמה דברים מנחמים. הידיעה שאין לי מה לעשות ואני סומך רק על ה' ונותן לו לטפל בי ולדאוג לי, היא ידיעה קצת מנחמת ומרגיעה. ויש גם עוד נקודה, שאם שרדת עד יום הכיפור הזה, זה אומר שה' בעצם סלח לך על כל העברות שעשית לפני שנה, ושהוא מחל לך ביום כיפור שעבר. שזה גם כן נקודה מנחמת בכל הבהלה סביב יום הדין.

​

מצד אחד איום ונורא, מצד שני זה יוצמח, ויש כמה הודעות קצרות. שנה טובה לקמפוס החדש שברוך השם נחנך השנה אחרי שנים רבות שחיכינו והתרמנו לו. שנה טובה לכל החמשושים שהצטרפו לישיבה הקדושה שלנו. שנה טובה גם לאור ורהפטיג, אביעד ריינשטיין ושגיא בורנשטיין שהצטרפו אלינו לוועדה. ושנה טובה לכל שאר ישיבת מקור חיים. לשנה טובה תחתמו. שנה טובה